רשלנות רפואית בהריון

האם הבחירה בניתוח להוצאת שלייה בלידה מהווה רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית בהריוןלידה היא מהלך טבעי מאז בריאת העולם. בעבר הנשים ילדו בביתן בד" כ בעזרת מיילדת. לא מעט יולדות התקשו בלידה, ואחוז היולדות שמו בלידה היה לא מבוטל. במקרא ידועים המקרים של רחל שמתה בלידתה את בנימין, ושל אשת בנו של עלי שמתה בלידתה לאחר תבוסת בני ישראל בקרב נגד הפלישתים שבמהלכו אף נשבה ארון ה'. המוות בלידה היה צפוי, ולא הועלה על הדעת להאשים את המיילדות במות היולדת או בסיבוכים שנוצרו עקב הלידה.

הרופאים המיילדים ומה שבינהם

היום, בעולם המערבי המודרני הדברים שונים לחלוטין. רוב הנשים יולדות בבתי חולים, כולנו מצפים ללידה תקינה, ואף במקרים בהם היולדת מתקשה בלידתה והלידה מסתבכת אנו סומכים על הרופאים המיילדים ובטוחים לסיום מוצלח. אנו סומכים על הרופאים שיבחרו בדרך הנכונה מבין האופציות הקיימות על מנת להגיע לסיום מוצלח.

אבל לצערנו גם כיום למרות כל הקידמה הרפואית ישנן לידות המסתיימות במות היולדת או העובר, ואף נותרים נזקים עקב הסיבוכים שבלידה. רבים מאיתנו תוהים האם במקרה טראגי שכזה נוכל לתלות את האשם ברופאים. האם נוכל לטעון כי אי הצלחה של טיפול מקים חזקה של רשלנות רפואית? האם נוכל לטעון כי העובדה שרופא בחר בטיפול מסוים שגרם לנזק למטופל ולא בטיפול אחר מהווה חריגה מהרמה לו מצופה הרופא בטיפולו?

ביהמ"ש קבע כי לא כל טעות של רופא מהווה רשלנות

אי הצלחה של הליך רפואי אין בו כדי לקיים חזקה או להביא למסקנה כי התקיימה רשלנות רפואית. המבחן בו נבחנים מעשי הרופא אינו מבחן שלאחר מעשה אלא בזמן אמת. מעשה שהיה ביולדת שילדה בלידה טבעית את ילדה החמישי בבית חולים. בשלהי הלידה התברר כי שלייתה של היולדת נשארה מחוברת לרחם. לתובעת בוצע בהסכמתה בהרדמה כללית ניתוח להפרדת השלייה מהרחם. תוך כדי הניתוח איבדה התובעת דם רב ונכנסה למצב של סכנת חיים ובוצעה בה החייאה.

התובעת טוענת כי הדרך בה נקטו הרופאים, ניתוח להפרדת השלייה מהווה רשלנות רפואית, מאחר והניתוח גרם לה קודם כל לנזקים פיזיים, ביניהם עקרות, הפסקת הווסת, כאבי בטן ממושכים, ואף תסמונת אשרמן (הדבקויות ברחם) ממנה סבלה בעבר והחלימה הופיעה מחדש.

בנוסף, כתוצאה מכך הידרדרו היחסים בינה לבין בעלה, דבר שגרם לה לפגיעה נפשית. לטענתה היה על הרופאים לבחור בדרך טיפולית אלטרנטיבית של השארת השלייה ברחם ומתן טיפול תרופתי ובשלב מאוחר יותר גרידה, דרך שאילו היו נוקטים בה לטענתה היו נמנעים נזקיה.

מנגד דוחים הנתבעים את טענותיה. הם טוענים כי הטיפול שקיבלה התובעת מידיהם היה מסור ומיומן, התבצע בזהירות הראויה והניתוח למעשה הציל אותה ממות מידי. טיפול בדרך של ניתוח הוא הטיפול המקובל בארץ כיום, בעוד שטיפול בדרך השנייה המצוינת ע"י התובעת אינו מקובל בקרב הרופאים בישראל.

> > > > > > > פורום רשלנות רפואית פנו אלינו בכל שאלה < < < < < <

מה קבע בית המשפט האם אכן מדובר ברשלנות רפואית ?

ביהמ"ש דחה את התביעה בהסתמכו על מומחה מטעמו וקבע כי לא הייתה רשלנות רפואית בטיפולם של הרופאים במקרה שלפניו, מאחר שהדרך הטיפולית המקובלת בישראל היא הדרך בה נקטו הרופאים, כלומר ניתוח להסרת השלייה, ודרך זו אינה נחשבת לאיזה שהיא פרוצדורה החורגת מהטיפולים הרפואיים המקובלים והידועים בתחום המיילדות. לעומת זאת הדרך האלטרנטיבית שהועדפה ע"י התובעת לא הייתה ידועה כמעט בישראל באותה

תקופה, ובמהלך אחת עשרה השנים בהן הרופא עובד בביה"ח נקט הצוות הרפואי בדרך זו פעם אחת בלבד. יתר על כן מחקרים שנערכו על יעילות הדרך האלטרנטיבית לא הוכיחו כי דרך זו היא בעלת פחות סיכונים או נזקים עתידיים, ולמעשה אף בדרך האלטרנטיבית יש שלל סיכונים שאינם פחותים מהסיכונים שבדרך בה נקטו הרופאים במקרה דנן: קיימת סכנה לזיהום שעשוי להביא לכריתת הרחם ואפילו למוות, קיימת סכנה לדימום מתמשך, להידבקויות ברחם ולדלקות תוך רחמיות. לפיכך בפעולת הרופאים לא הייתה רשלנות רפואית.

עוד קבע ביהמ"ש כי בחינת רשלנות רפואית תיעשה בזמן אמת ולא בדיעבד, ומאי הצלחה של טיפול רפואי לא ניתן להסיק נחרצות כי התקיימה רשלנות רפואית .עם זאת גם במקרה דנן הוכח כי גם בחינת התוצאה בדיעבד מראה כי הדרך בה נקטו הרופאים עדיפה על הדרך השנייה: בניגוד לטענת האישה, נותרו לה עקב נזקים אפסיים: האישה כלל לא נותרה עקרה, וההוכחה לכך שהיא ילדה בן נוסף לאחר הניתוח הנ"ל. גם הנזקים הנפשיים להם טענה הוכחו כלא קיימים.

פסק הדין קבע לא מדובר ברשלנות רפואית

ביהמ"ש דחה אף דרישת התובעת לפיצוי עקב פגיעה באוטונומיה שלה שנבעה שטענתה מהעובדה שלא הוסבר לה כי ישנו טיפול חילופי, מאחר וגישה זו, כאמור, אינה מקובלת בפרקטיקה בישראל, וגם כאשר אין נזק בדרך כלל לא פוסקים בתי המשפט פיצוי.

ביהמ"ש קבע עקרונית כי בכל מקרה לא כל טעות תיכנס לגדר רשלנות רפואית, וטיפול רפואי הניתן ע"י רופא לא ייחשב כרשלנות רפואית אם הוא מבוסס על גישה רפואית מקובלת ומוכרת בעולם הרפואה.

לאור האמור לעיל ביהמ"ש דחה את התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט.

תא (ב"ש) 6966-07 אלסייד נ' המרכז הרפואי סורוקה

[ois skin="skin2"]