בית החולים התרשל כשלא אבחן מום מולד

לא אובחן מום מולד ביירךמרים (שם בדוי) תושבת מזרח ירושלים נולדה בבי"ח דג'אני. מעת לידתה היא היתה במעקב במרפאות אונר"א וקופת חולים. בהגיעה לגיל שנה וחצי הבחינו ההורים כי בתם הולכת באופן מוזר, ואף מתנדנדת בהליכתה. ההורים המודאגים פנו למרפאת קופת חולים, שם נבדקה תחילה על ידי רופא ילדים, ואחר כך על ידי אורתופד.

הבדיקות העלו כי לילדה בעייה בפרקי הירכים שלא אותרה עם לידתה, ואף לא אובחנה בהמשך במרפאות טיפת חלב של אונר"א, שם היתה הילדה במעקב שגרתי. הילדה נאלצה לעבור שלושה ניתוחים לתיקון הליקויים, אך עקב האיחור באבחון נותר בה מום בפרקי הירכיים.

מדוע הוגשה תביעה? והיכן כשלו הרופאים?

הילדה באמצעות הוריה תבעה ברשלנות רפואית את הרופא המטפל, מנהלו ובעליו של בית החולים שם נולדה, עקב כך שלא ביצע את הבדיקות הדרושות הן מיד לאחר שנולדה והן לפני שחרורה מביה"ח, ואף תבעה את קופת חולים שרופאיה לא בדקו אותה בדיקה יסודית עת הגיעה אליהם בגין תלונות אחרות.

ההורים אף הגישו תביעת רשלנות רפואית נגד אונר"א, שבמרפאות טיפת חלב שלהן היתה הילדה במעקב, אך תביעה זו סולקה עקב חסינות אונר"א. לטענת התובעת, המתבססת על מומחה מטעמה, מום כזה שמאותר במועד, כלומר בגיל נמוך משישה חודשים, טיפול שמרני היה מביא לריפויו מוחלט, בעוד שאיבחון וטיפול לאחר גיל זה מצריך ניתוחים, והסיכוי להירפא מהליקוי נמוך יותר. היות שהמום אצל התובעת אותר רק בגיל שנה וחצי, הריפוי לא היה מלא ונותרה לה נכות.

מנגד רופא בית החולים, ד"ר ד', טען כי הוא ערך לתובעת בדיקת ירכיים עת נולדה, והבדיקה נמצאה תקינה, ואף לא נמצא כל חשד למום בירכיים, ואילו היה נמצא הוא היה מיידע את ההורים על כך, כפי שנוהג כדרך שגרה.

עם זאת לא ידע לומר אם נערכה בדיקה חוזרת עת שוחררה הילדה מביה"ח על ידי הרופא ששחררה, מאחר שאין חובה רפואית לערוך בדיקה כזו עם השחרור, והרופא שערך את הבדיקה בשחרור אינו עובד שם יותר.

מומחה מטעמו קבע כי לתובעת לא היו כל גורמי סיכון למחלתה, ולאור זאת ולאור העובדה כי לא עלה חשד למחלה זו הרי לא היה מקום לערוך בדיקות הדמיה אחרות, ולפיכך המעקב והטיפול שקיבלה היו בהתאם לפרקטיקה הרפואית.

קופ"ח דחתה את טענת התובעת כי התרשלה, וטענה כי הנוהל בקופ"ח הוא שילד המגיע למרפאת קופ"ח עקב תלונה ספיציפית אינו נבדק בדיקות התפתחות כוללות או בדיקות לאיתורן של בעיות בריאותיות אחרות, אלא רק בדיקות הרלוונטיות לתלונתו.

כך התובעת הגיעה לרופא הילדים לבדיקה עקב בעיות בדרכי הנשימה והקאות, ולפיכך בדק הרופא ספיציפית רק את הקשור לתלונותיה. לטענתה, בדיקות התפתחות נערכת בטיפת חלב, והרופא במקרה זה היה מודע כי הילדה נמצאת במעקב של טיפת חלב.

כן טענה כי אף אם ייקבע כי היא אחראית בעילה של רשלנות רפואית, הרי אחריותה פחותה בהרבה מאחריותה של אונר"א שם היתה במעקב שוטף, ואף טענה כי רשלנותה הרפואית של אונר"א שהיתה מכרעת לנזק ניתקה את הקשר הסיבתי שלה לנזקי התובעת.

האם מדובר ברשלנות רפואית? דבר בית המשפט

ביהמ"ש השלום בירושלים קיבל את התביעה נגד בית החולים ודחה את התביעה נגד קופ"ח. ביהמ"ש קבע כי ביה"ח לא התרשל באופן בו ביצע את הבדיקה בילדה ביום לידתה, אך התרשל כשלא ערך בדיקה חוזרת בירכיה לפני ששוחררה מבית החולים.

כיוון שביה"ח לא ערך את הבדיקה לפני ששוחררה, הוא אף גרם לנזק ראייתי לתובעת, כיון שמנע ממנה להוכיח קשר סיבתי בין הנזק להתרשלות ביה"ח, לפיכך העביר אליו ביהמ"ש את הנטל להוכיח כי לא מדובר ברשלנות רפואית, אך ביה"ח לא עמד בנטל, ולפיכך ביהמ"ש קבע כי יש קשר סיבתי בין התרשלותו של ביה"ח לנזק שנגרם.

עם זאת, ביהמ"ש דחה את תביעת הרשלנות הרפואית נגד קופ"ח וקיבל את עמדתה כי כאשר הרופא בקופ"ח יודע כי נערך מעקב שוטף אחרי הילד בטיפת חלב, אין חובה כי רופא קופ"ח יבדוק את הילד אף הוא באופן מקיף בכל פעם שהילד מובא אליו עקב בעייה ספיציפית.

ביהמ"ש קבע כי למרות שאחריותה של אונר"א ברורה אי אפשר לראות בהתרשלותה כמנתקת את הקשר הסיבתי לנזקי הילדה, ואף לא ניתן לקבוע כי אשמתה של אונר"א היא הסיבה המכרעת לנזק.

ביהמ"ש קבע כי במקרה דנן מדובר בשני מזיקים ששניהם התרשלו וגרמו לנזקי התובעת, אך לא ניתן לראות בכל אחד מהם אחראי רק לחלק מהנזק, אלא שניהם אחראים לכל האובדן של סיכוייה של הילדה להחלים, ושניהם אחראים ביחד ולחוד לנזקי התובעת.

לפיכך המזיק הזמין הוא שישלם את מלוא הנזק. ביהמ"ש קבע כי גישה זו תואמת לאינטרס הציבורי שתומך במתן פיצוי מלא למי שניזוק הן על ידי מזיק אחד והן על ידי יותר ממזיק אחד.

אינטרס זה קיים כאשר אחד המזיקים אינו יכול לשלם את הנזק מסיבה כלשהי, כמו במקרה דנן שלאחד המזיקים קיימת חסינות. לכן קבע ביהמ"ש שפסק הדין שסילק את התביעה נגד אונר"א אין בו כדי לשלול את חובת הנתבעים האחרים לשאת בנזק שנגרם, גם אם האשם המוסרי שלהם פחות.

ביהמ"ש פסק כי ביה"ח ישלם לתובעת פיצוי בסך 630,000 ₪ עבור נזקיה, מכוח עוולת רשלנות רפואית.