רשלנות רפואית של בית החולים בביצוע בדיקת קולונוסקופיה

המטופל סירב לבצע בדיקותכאשר אדם מגיע לבית חולים במצב קשה עושים הרופאים הכל כדי לתת לו את הטיפול המיטבי שיביא לריפויו. לעיתים קרובות העומס המוטל על הרופאים רב, ומטבע הדברים חולים רבים מטופלים על ידי רופאים מתמחים. נשאלה השאלה האם כאשר החלטות רפואיות ניתנות על ידי רופאים מתמחים וגורמות לנזקים לחולה ואף למותו יש בכך משום רשלנות רפואית?

מדוע המטופל לא הסכים לרופאים לבצע את הבדיקות הנדרשות?

א' סבל מדיכאון מזה שלוש שנים עקב מצבו הפיזי הירוד, שכלל אסטמה, הרפס זוסטר, יתר לחץ דם, מחלת ריאות, עקמת של עמוד השדרה וכאבים בגב. הוא הופנה באוגוסט 2003 לחדר מיון בבי"ח סורוקה עקב עצירות שנמשכה שלושה שבועות. בבדיקה שנערכה לו נרשם כי הוא סובל מחוסר תיאבון, ממיעוט במתן שתן, מכאבים בכל גופו ומירידה חדה במשקל.

חום גופו היה גבוה וספירת דם לבנה גבוהה. הוא לא שיתף פעולה עם הרופאים וסירב ליטול תרופות, ופסיכיאטר שבדק אותו העריך כי מצבו הנפשי קשה. הרופאים סברו כי העצירות שלו נובעת מגידול בדרכי העיכול, וכי החום נובע או מתהליך גידולי או מזיהום במעיים או באגן.

הוא טופל באנטיביוטיקה במשך שבוע, חומו ירד, והוא שוחרר לביתו ללא הוראות ליטול אנטיביוטיקה, והוזמן לביצוע בדיקת קולונוסקופיה. בדיקת הקולונוסקופיה הראשונה הופסקה כי ההכנה לקראתה לא היתה מספקת עקב סירובו של א' לבצעה. בדיקה שניה שבוצעה גרמה לנקב במעי.

כדי לתקן את הנקב נכרת המעי הגס הימני, וחיבור נעשה בין המעי הגס לדק. לאחר מכן במקום החיבור נעשה נמק, ובוצע ניתוח נוסף לכריתת איזור הנמק והטיה של הצואה מחוץ לגופו. א' נפטר כעבור ארבעה ימים מסיבוכים, מאלח דם ומפגיעות רב מערכתיות.

האם יש עילה לתביעה? מה יגידו הרופאים?

עזבונו ויורשיו פנו לבית המשפט ותבעו את ביה"ח בטענם כי בטיפול שניתן לא' היו מחדלים ורשלנות רפואית, שגרמו למותו. מומחה מטעמם טען כי עקב מצבו הירוד של א', והיות המעי שלו חולה היה על הרופאים, לפני שביצעו את הקולונוסקופיה שגרמה לנקב, לבצע תחילה בדיקות מבררות לא פולשניות שאינן מסכנות חיים, כמוCT או אנדוסקופיה וירטואלית.

כמו כן טענו כי בדיקות הקולונוסקופיה נעשו ללא הכנה ראויה, כיוון שאם כבר בחרו הרופאים לבצען הם לא היו צריכים לשחרר את א' מבית החולים, אלא להכינו לבדיקות אלה כראוי תוך שהם מתמודדים עם משקלו הירוד, האנמיה, החום הגבוה ורמת הלויקוציטים הגבוהה. כן קבע כי בחירת סוג הניתוח הראשון שנעשה לתיקון הנקב היה שגוי, ועקב כך נגרם מותו.

מנגד, טענו הנתבעים כי א' הגיע לביה"ח במצב קשה, ועם חשד כי במעי יש גידול ממאיר כסיבה למצבו. הבדיקה היחידה שיכלה לקבוע את הסיבה לעצירות, ואם הגידול הינו ממאיר היתה הקולונסקופיה. לטענתם, הנקב במעי הוא סיבוך שאינו קשור בהכרח לרשלנות, ויכול לקרות גם אם הרופאים היו נוקטים בזהירות מירבית.

למעשה עקב מצבו הירוד של א' לכל טיפול היה סיכוי סביר להיכשל. כן טענו כי בדיקת האנדוסקופיה הוירטואלית לא היתה בסל הבריאות באותה עת, ואף בה יש סיכון של ניקוב המעי. כן טענו מומחים מטעמם כי בחירת סוג הניתוח הראשון היתה מתאימה ומוצדקת למרות הסיכונים שבה.

מה החליט בית המשפט? לאן נעלמו הרישומים הרפואיים?

ביהמ"ש קבע כי הבחירה בקולונסקופיה לא נבעה מטעות, אלא היתה רשלנית, ועקב היעדר תיעוד רפואי מספק הועבר הנטל לנתבעים להוכיח היעדרה של התרשלות, אך הם לא עמדו בו. ביהמ"ש קבע כי מקרה של מצב ירוד כל כך כמו של א' היה חייב להיות מטופל ישירות ע"י רופאים בכירים ולא מתמחים.

אמנם הרופאים טענו כי כך אף היה במקרה זה, וכי הנוהג הוא שלפני קביעת טיפול מתמחה מקבל את אישורו של הרופא הבכיר, אך ביהמ"ש קבע כי כיוון שאין כל תיעוד רפואי המעיד על כך לא הוכיחו הנתבעים כי כך היה.

לאור היעדר הרישומים הרפואיים ביהמ"ש אף קבע כי לפני ביצוע בדיקת הקולונסקופיה לא שקלו רופאים בכירים את הסיכונים והסיכויים של בדיקה זו לאור מצבו הכללי הירוד של א', כשידוע כי במצבו הסיכוי לנקב במעי במהלך הבדיקה גבוה, ואף לא שקלו אפשרויות אחרות לבירור מצבו של א'. לאור זאת קבע ביהמ"ש כי היתה רשלנות רפואית בתהליך הקולונסקופיה, בקבלת ההחלטה לביצוע הבדיקה, ואף קבע כי הבדיקה עצמה בוצעה ללא הכנה מספקת של א'.

ביהמ"ש אף קבע כי קיים קשר סיבתי בין החלטת הנתבעת לבצע קולונסקופיה לבין מותו של א'. התובעים הוכיחו כי הבחירה בקולונסקופיה נעשתה ללא שהיתה הכנה מספקת לעריכתה, עקב מצבו המטבולי של א', והנתבעות לא הצליחו לשלול זאת.

עם זאת קבע ביהמ"ש כי הניתוח הראשון נעשה בהתאם לפרקטיקה מקובלת ברפואה, ונעשה בחוסר ברירה במצב חירום, לכן אי אפשר היה להכין את החולה כראוי, ובכל מקרה גם לחלופות היו סיכונים לא מעטים. אף אם דרך חילופית היתה מתבררת כטובה יותר, הרי לאור מצבו של א' ניתן היה לראות בכך טעות בשיקול דעת שאינה מגיעה לכדי רשלנות.

ביהמ"ש פסק לעיזבון פיצוי בסך 336,500 ₪.