המרפאה ובית החולים התרשלו בטיפול בתינוקת שסבלה מהתייבשות

התייבשות של ילדה אדם שחש ברע פונה בדרך כלל למרפאת קופ"ח, ובמקרה הצורך הרופאים במרפאה מפנים אותו לחדר מיון. נשאלת השאלה כאשר היתה רשלנות רפואית של שני גורמים אלה בטיפול בחולה והיא גרמה למותו, מי יהיה האחראי, הגורם הראשון בסדר הטיפול, הגורם השני או שניהם יחד, ואם שניהם יחד באיזה יחס כל אחד אחראי?

בימ"ש השלום בירושלים קבע כי היתה רשלנות רפואית הן בהתנהלות רופא במרפאה שלא דאג שתינוקת שהובאה לטיפולו במרפאה תגיע לבית החולים במהירות, והן בהתנהלות בית החולים שלא העביר את התינוקת לטיפול נמרץ אלא למחלקת ילדים. ביהמ"ש קבע כי אחריות בית החולים גדולה יותר כי התנהלות שונה מצידו היתה מסיעת להישארות הילדה בחיים.

מה קרה לילדה לאחר העירוי?

בשנת 2005 בהיותה ס' בת שנה ושמונה חודשים הקיאה ושלשלה במשך יומיים וחצי. היא הובאה על ידי הוריה למרפאת טרם, שהיא מרפאה לטיפולים רפואיים מידיים. הילדה נבדקה קלינית ע"י ד"ר ז', ואף נערכו לה בדיקות מעבדה. בבדיקתו של דלקת של קרום המוח, ובתיעוד הרפואי ציין כי היא נראית מיובשת. ד"ר ז' קבע כי יש לתת לה עירוי ושתיה בכמויות קטנות ואיטיות. לאחר שחובר לה עירוי הילדה השתוללה והוציאה אותו, והרופא הורה להפנותה לחדר מיון.

מדוע לא בצליחו להציל את הילדה במיון?

הילדה הובלה למיון של ביה"ח ביקור חולים בעגלה המובלת ע"י אמה, כשבחוץ יום חם מאד. שם אבחנו התייבשות, הילדה קיבלה חמצן, נעשה לה עירוי דרך הצוואר והחלו בהזלפת נוזלים לוריד, וכן נערכו לה בדיקות מעבדתיות שונות. היא אף נבדקה ע"י כירורג וחוברה למוניטור. כעבור זמן חל שיפור במצבה והיא הועברה למחלקת ילדים.

כשעה מהגעתה החלה לפתח אי שקט, וכעבור שעה נוספת חלה הדרדרות במצבה, ולאחר התייעצות רפואית הועברה לטיפול נמרץ של ילדים בבי"ח הדסה. בהדסה לא הצליחו לייצב את מצבה, ומצבה הדרדר עוד יותר, אף בוצעה בה הנשמה, אך היא לקתה בדום לב ומתה.

ההורים הגישו תביעה נגד מרפאת טרם ונגד ביה"ח ביקור חולים

ביה"ח ביקור חולים טען כי התנהלותו היתה ללא רבב, וטרם היא האחראית למות הילדה. הם טענו בהתבסס על מומחים מטעמם כי ההחמרה שחלה במצבה של הילדה בביה"ח מקורה בהיעדר הטיפול הראשוני בטרם ובעיכוב בהעברת הילדה לבי"ח. לאור היעדר תיעוד רפואי בטרם על המדדים החיוניים ועל בדיקות על מנת להעריך את מצבה טען ביה"ח כי טרם לא ביצעה אותם ובכך התרשלה.

הרופא בטרם התרשל ולא פעל לפי נורמות רפואיות כשלמרות שהערוי יצא לא דאג שיוכנס עירוי אחר במקומו, ואף התרשל כשלא דאג שהילדה תגיע במהירות לביה"ח, ולא הורה לאם לפנות את ביתה בדחיפות לביה"ח באמצעות אמבולנס, ויתר על כן לא הזמין בעצמו אמבולנס.

לטענת טרם, התנהלותה היתה ללא דופי. הרופא פעל כשורה לאחר שהילדה הוציאה את העירוי, הפנה את הילדה למוסד בעל כושר התמודדות רב יותר עם מקרה כזה. לטענת טרם, ביה"ח הוא האחראי למותה של ס' משום שהתרשל בכך שלא אבחן את מצבה לאשורו, ובמקום להעבירה אחרי הטיפול הראשוני שהביא לשיפור מה במצבה לטיפול נמרץ של ילדים אשפז אותה במחלקת ילדים רגילה, שם לא קיבלה את הטיפול המתאים למצבה, ועקב כך מצבה הדרדר.

לטענת הרופא ד"ר ז', העברת הילדה מטרם לביה"ח בעגלה ולא באמבולנס לא פגעה במצבה של ס' ולא פגעה בסיכויים שלה להחלים. כן טען כי למרות שמצבה לא היה נראה חמור הוא הציע בכל אופן לאם העברת ביתה באמבולנס, אך האם סירבה עקב השבת. הוא הכחיש את טענת האם כי סירב לבקשתה להעביר את הילדה באמבולנס לביה"ח. כן טענה טרם כי הטיפול הרשלני שניתן בביה"ח הוא גורם זר שמנתק את הקשר הסיבתי שבין ביקור הילדה במרפאה לפטירה.

הצדדים הגיעו להסכם פשרה, וביהמ"ש נדרש לחלק את החבות בין הנתבעים

ביהמ"ש קבע כי גם טרם וגם ביה"ח ביקור חולים אחראים ברשלנות רפואית למותה של ס'. טרם אחראית עקב השיהוי בטיפול בס', כאשר ד"ר ז' לא הורה להעביר את הילדה באופן מיידי ובמהירות לבי"ח, מה שגרם להחמרת מצבה. בית החולים ביקור חולים אחראי עקב כך שבשלב בו מצבה של ס' השתפר היה עליו להעבירה ליחידת טיפול נמרץ במקום למחלקת ילדים.

התסמינים הראשוניים שנגלו אצל ס' עוד בטרם אושפזה בביה"ח רמזו על מצב חמור, ואי לכך אילו היתה ס' מטופלת בטיפול נמרץ לילדים היה נמנע חלק גדול מהתהליך שגרם להדרדרות מצבה, והיה בכך לסייע להשארתה של ס' בחיים, היות שבמצב כזה ככל שהטיפול יותר מהיר הנזק יהיה קטן יותר.

ביהמ"ש לא קיבל את טענתה של טרם כי הקשר הסיבתי שבין התנהלות טרם למותה של ס' נותק עקב הרשלנות של בית החולים הדסה כיוון שרשלנות רפואית רגילה של גורם נוסף אינה מנתקת את הקשר הסיבתי, אלא רק רשלנות החורגת מגדר הצפיות, מה שלא היה במקרה זה.

ביהמ"ש הסביר כי חלוקת האחריות בין גורמים מעוולים נעשית לפי הצדק והיושר הכוללים את מידת האשם המוסרי של כל צד מעוול תוך התחשבות במידת האחריות של האדם לנזק. אמנם במקרה דנן קבע כי לא ניתן להעריך במדויק את תרומתו של כל נתבע לנזק, אך הגם כי לטרם אשם מוסרי גבוה יותר, תרומתו של ביה"ח לנזק גדולה יותר עקב כך שהעברתה של ס' ליחידת טיפול נמרץ במקום למחלקת ילדים הייתה מסייעת באופן משמעותי להשאירה בחיים. לפיכך קבע ביהמ"ש כי ביה"ח יישא בשני שלישים מהפיצוי, וטרם בשליש מהפיצוי.

ת"א (י-ם) 2181-09 עיזבון המנוחה ס.ב ואח' נ' חב' ט.ר.מ.(טיפול רפואי מידי דרום) ואח' ניתן ביום 17.10.2013