התרשלות רפואית בבית חולים הדסה

לא חשה בתנועות העוברכל אישה הרה בשלב כלשהו בהריונה מתחילה לחוש בתנועות עוברה, וכל אישה יודעת כי היעדר תנועות העובר מעידות על מצוקתו ומחייבת פנייה לבית חולים. האם כאשר נולד ילוד נכה עקב מצוקה עוברית, והרישומים הרפואיים של ביה"ח בנוגע לביקור האשה אצל הרופא במועד מסוים לקויים, ועקב כך לא ניתן לבדוק האם האשה קיבלה טיפול ראוי באותו ביקור, ניתן יהיה להטיל אחריות בגין רשלנות רפואית על ביה"ח?

ביהמ"ש המחוזי בירושלים דחה את תביעתם של הורים ובנם הנכה לרשלנות רפואית של גורמים רפואיים שבדקו את האם בהריונה, ודחה את טענתם שלמרות שהאם התלוננה כי אינה חשה בתנועות עוברה הרופא המטפל הסתפק בבדיקה חיצונית ולא ערך בדיקות מקיפות, ובעקבות כך נולד בנם נכה, וכן קבע כי הליקויים ברישומים הרפואיים אינם מעבירים את נטל ההוכחה לנתבעים. ביהמ"ש העליון הפך את ההחלטה בנוגע לביה"ח וקבע כי הליקויים ברישומים הרפואיים מעבירים את נטל ההוכחה לביה"ח להוכיח כי לא התרשלו בטיפול באם, ומשלא עמד בו חב ביה"ח באחריות בגין רשלנות רפואית.

מדוע האובר נולד על נזקים חמורים?

בשנת 1990, בהיות אמו של מ' בהריונה השישי, היא עברה מעקב הריון בטיפת חלב, ועד השבוע השלושים וארבעה לא נמצא כל ממצא חריג. בשבוע השלושים וארבעה אושפזה האם בבי"ח הדסה עקב כאבים בבטנה התחתונה. בדיקות שנערכו לה קבעו כי סקירת המערכות תקינה, ומשקל העובר מעט גבוה מהנורמה.

היא הוזמנה לביקורת ואף קבעו מועד לניתוח קיסרי. אחרי שחרורה מביה"ח נבדקה פעמיים ע"י פרופ' פ' שעבד בטיפת חלב. הרופא לא מצא דבר חריג ושחררה לביתה. מאחר שבמשך שלושת הימים הבאים עדין לא חשה בתנועות העובר היא הגיעה לביה"ח ביקור חולים, ושם התברר כי העובר במצוקה קשה, ויילדו אותה באמצעות ניתוח קיסרי דחוף.

העובר נולד עם נזקים קשים מהם הוא סובל עד היום, ביניהם שיתוק מוחין, התקפי אפילפסיה, בעיות פרקים והיעדר שליטה על סוגריו.

לאחר 20 שנה

ההורים והבן תבעו את עירית ירושלים כמפעילת תחנות טיפות חלב, את ביה"ח הדסה ואת הפרופ' פ' בגין רשלנות רפואית. לטענת ההורים, פרופ' פ' בדק את האם בתחנת טיפת חלב פעמיים אחרי שחרורה מהדסה, פעם אחרי שבוע ופעם נוספת בתאריך הקריטי לנזק כשבוע לאחר מכן.

בפעם השנייה למרות תלונתה כי היא לא חשה בתנועות העובר הרופא בדק אותה בדיקה חיצונית בלבד, אך לא ערך שום בדיקה אחרת כולל אולטרהסאונד, למרות גודלו החריג של העובר, ושחרר אותה לביתה ללא כל הנחיות, ברושמו את המילה "אזהרה" בגיליון הביקור. לטענתם, התרשלותו בבדיקתה גרמה לכך שלא אבחן כי העובר במצוקה, וגרמה לעיכוב הלידה, וכתוצאה מכך לנזקיו של הבן .

בנוסף האם טענה כי הרישומים הרפואיים של פרופ' פ' בעניינה, לוקים באי דיוקים, חלקם אף שונו, ואף נמצאו סתירות בין רישומים שונים המתייחסים אליה. לפיכך נגרם מחדל שמשפיע על התשתית הראייתית שבתיק, ומונע ממנה להוכיח כי התלוננה בפני הפרופ' בתאריך הקריטי שאינה חשה בתנועות העובר.

דבר הנתבעים

עירית ירושלים טענה כי פרופ' פ' כלל לא עבד באותה עת בתחנת טיפת חלב, והבדיקה נערכה במסגרת ביה"ח הדסה. בנוסף טענו הרופא וביה"ח כי לא היתה רשלנות בטיפול באם. לטענתם, בבדיקה שערך לה פ' כשבועים אחרי שחרורה מהדסה לא התלוננה האם כלל על היעדר תנועות העובר, ואילו היתה מתלוננת על כך הוא היה עורך בדיקות נוספות.

מה קובע בית המשפט? ומדוע התביעה נדחתה?

ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה בקבעו כי הבדיקות התבצעו במסגרת ביה"ח הדסה, ולכן אין אחריות לטיפת החלב, ובכל מקרה בהתנהלות הרופא וביה"ח לא היתה הפרה של חובת הזהירות כיוון שמהרישומים הרפואיים עולה שהאם לא התלוננה בפני הפרופ' על היעדר תנועות עובר, ולמעשה האם הפסיקה לחוש בתנועות העובר רק לאחר הבדיקה הנ"ל, ולפיכך פרופ' פ' לא היה צריך להפנות אם האם לבדיקות נוספות. ביהמ"ש קבע כי המילה "אזהרה" שנרשמה בבדיקה ע"י הפרופ' מתייחסת לגורמי הסיכון של האם, ולא לתלונתה על היעדר תחושה.

ביהמ"ש אף קבע כי אין נזק ראייתי למרות הליקויים במסמכים הרפואיים בנוגע לאם כי ביה"ח אינו מחויב לשמור מסמכים למעלה משבע שנים.

ההורים והבן ערערו לביהמ"ש העליון וטענו לרשלנות רפואית של הגורמים הנ"ל בטיפול באם, וכן טענו כי היעדר רישומים רפואיים והליקויים באלה שנמצאים מונעים מהם לבחון את השאלה האם אכן התלוננה האם על היעדר תחושה של תנועות עובר בתאריך הקריטי.

ביה"ח והרופא חזרו וטענו כי האם לא התלוננה לפני הפרופ' בבדיקתה על היעדר תנועות עובר

ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור כנגד ביה"ח הדסה וקבע כי הוא האחראי לנזקיה של האם שטופלה במסגרת ביה"ח, ובכך הפך את החלטת ביהמ"ש המחוזי.

ביהמ"ש קבע כי למרות שחובתו של בי"ח לערוך רישומים כחוק, הרי הרישומים הרפואיים שלו לקויים, חלקם חסרים, בחלקם ניכר כי המקור שונה, ואף יש סתירות בין רישומים שונים. הליקויים ברישומים וכן העובדה כי צוינה המילה "אזהרה" ללא ציון למה היא מתייחסת, גרמו לערפל בעובדות, מה שמקשה על התובעים להוכיח את התביעה שלהם.

לפיכך קבע כי נטל הראית עובר לנתבע, כלומר לביה"ח הדסה, ומשלא הצליח להוכיח כי לאם ניתן הטיפול הראוי בתאריך הקריטי, ולא נתן הסבר סביר על הרישום החסר, לא עמד בנטל להוכיח כי לא התרשל, לפיכך יש בהתנהלותו רשלנות רפואית, והאחריות לנזקים מוטלת על ביה"ח.

ע"א 9151/08 מ.ב.ח נ' עירית ירושלים-שירותי בריאות הציבור
ניתן ביום 1.1.2012