בדיקה מקדימה לניתוח תיקון מום גרמה נזק חמור לילוד

ניתוח לתיקון מום הוביל לנזקים אצל התינוקכשתינוק נולד רבה השמחה לכולם, אך לעיתים השמחה מהולה בעצב עקב מומים מולדים בעובר. כיום עם התקדמות הטכנולוגיה הרפואית ניתן לתקן מומים מסוימים. האם כאשר תוך כדי בדיקות מקדימות לטיפולים לתיקון המומים נגרמו נזקים לתינוק, תוטל אחריות בגין רשלנות רפואית על הרופאים הבודקים?

שלבי הניתוח

י' נולד בשנת 2004 ללא פי טבעת עקב כך שלולאת המעי הגס הסתיימה במבוי סתום באגן ולא בפי הטבעת. כדי לתקן מום כזה יש צורך בניתוח המורכב משלושה שלבים.

בראשון הנעשה סמוך ללידה חותכים את הלולאה הסתומה, ומחברים אותה לפתח מלאכותי שיוצרים בדופן הבטן, ושאליו מתחברת שקית הקולטת את תכולת המעי. בשלבים הבאים בגיל 6-12 חודשים יוצרים פי טבעת, מבטלים את הפתח בבטן, ומחברים את לולאת המעי לפי הטבעת ששוחזר.

מדוע אירע הסיבוך במהלך הבדיקה?

לי' בוצע השלב הראשון, וכחלק מהכנה לשלב השני רופאים מבי"ח העמק ביצעו צילום שכלל הזרקה של חומר ניגודי בשם בריום למעי באמצעות צנתר שלקצהו מחובר בלון. לאחר הבדיקה התברר כי הבריום חדר לכיס השתן, והילד נעשה קצר נשימה, הקיא, חומו עלה ובטנו תפחה, ועקב כך הוא הועבר לטיפול נמרץ. התברר כי עקב הזרקתו של החומר הניגודי, נגרם קרע במעי הרחיקני, והבריום דלף לחלל הבטן ולשלפוחית השתן וגרם לדלקת קשה ולהידבקויות בדפנות המעי.

המעהר לביה"ח אסף הרופא

מעיו נחסמו עקב דליפת הבריום, וההורים העבירו את בנם לבי"ח אסף הרופא, ושם נותח, ואף יצרו לו פי טבעת חדש באמצעות ניתוח בו נאלצו הרופאים לפתוח את בטנו של י', בעוד שלולא ההידבקויות היה הניתוח מתבצע ללא פתיחת הבטן.

לאחר מספר חודשים בוצע השלב האחרון, במהלכו אושפז י' זמן ממושך מהרגיל עקב הדבקויות וקרעים במעיו ועקב דלקות שגרמו לצואה לעבור לעור הבטן, והרופאים אף נאלצו להזינו דרך הווריד באמצעות ניתוח שבוצע בהרדמה כללית. גם אחרי ששוחרר סבל י' מכאבי בטן ומסכנת חסימה של המעיים עקב הבריום שנותר בבטנו.

ההורים תבעו ברשלנות רפואית את ביה"ח העמק

התובעים טענו בהסתמך על מומחים מטעמם כי הצילום שנעשה בבי"ח העמק היה מיותר, היות שבוצע בבי"ח איכילוב בעבר. כן טענו כי השימוש בבריום חרג מהפרקטיקה המקובלת ברפואה, ואף הזרקתו נעשתה ברשלנות חמורה עקב ביצועה בלחץ אויר גבוה מדי שנוצר מניפוח הבלון שחובר לצנתר יתר על המידה וגרמה לקרע המעי.

כמו כן דרשו התובעים להעמיד לדין את הרופאים עקב איחור בהבחנתו של הקרע, וגם לאחר שאובחן השתהו בביצוע הניתוח. בנוסף טענו להיעדר הסכמה מדעת לטיפול עקב כך שהרופאים לא יידעו אותם על סיכוני הבדיקה. כן טענו לנזק ראייתי בגלל היעדר פרטים מהותיים ברישומים הרפואיים אודות הבדיקה.

הנתבעים טוענים "לא היתה רשלנות רפואית"

הנתבעים טוענים כי לא הייתה התרשלות בהתנהלותם, ושמצבו של י' כיום אינו נובע מפיצוץ במעיו ומהתפזרות הבריום בבטנו, אלא ישירות ממומו. לטענתם היה צורך בצילום נוסף כי הצילום באיכילוב לא הדגים כראוי את המום. כן טענו כי הקרע שנגרם לא נבע מרשלנות, אלא זהו סיבוך מוכר בבדיקות מעין אלו, והטיפול בקרע נעשה באופן מיטבי.

מה יקבע בית המשפט?

ביהמ"ש קבע כי הרופאים התרשלו בבדיקה ולא נהגו כרופאים סבירים. הם התרשלו עת השתמשו בבריום למרות שבפרקטיקה הרפואית ובספרות ידוע כי שימוש בבריום בתינוקות בעלי מום שכזה עלול לגרום לנזקים חמורים. ביהמ"ש הדגיש כי עקב הזהירות המירבית הנדרשת בטיפול בתינוק, היה מקום לבצע בדיקה באמצעות חומר שמסיס במים, ורק אם התוצאות לא משביעות רצון לבדוק באמצעות הבריום.

עקב התוצאות הקשות של הבדיקה המעידות לכאורה על רשלנות ביהמ"ש הפך את נטל ההוכחה לנתבעים בכדי שיוכיחו כי לא התרשלו, וכי החדירו את הבריום בלחץ סביר. כיוון שהנתבעים לא עמדו בנטל, בין היתר כשנמנעו מלהביא לעדות את אחד הרופאים שביצע את החדרת הצנתר, קבע ביהמ"ש כי הייתה רשלנות רפואית באופן הזרקתו של החומר הניגודי.

ביהמ"ש אף קבע כי היתה רשלנות בביצוע הניפוח של הבלון, היות שהוא בוצע בחלקו הפנימי של המעי ולא בחלקו החיצוני כמקובל, ויתר על כן מומלץ שלא להשתמש כלל בבלון בתינוקות עקב הסיכון לפיצוץ המעי. כמו כן היתה רשלנות בשימוש בלחץ אויר, היות שהליך זה אינו מוכר כלל בפרקטיקה הרפואית, ולכן אינו סביר.

בנוסף, ביהמ"ש פסק כי האיחור של ארבע שעות באבחנת הקרע מהווה התרשלות, כיוון שסימנים לקרע היו סמוך למועד הבדיקה, ולעיכוב יש השלכות חמורות על הנזקים. כן קבע ביהמ"ש כי הרופאים התרשלו ולא נהגו כרופאים סבירים כשהשתהו בניתוח וזאת לנוכח הסיכונים בהמתנה. אילו היו מבצעים ניתוח מיידי כדי לטפל בדלקת שנוצרה בצפק, ומנקים במקביל את הבריום שנותר נוזלי היו נמנעים התגבשותו של הבריום וההידבקויות בבטנו של י'.

ביהמ"ש קבע כי אין חולק כי הבדיקה היא שגרמה לנזקיו של י', כך שקיים קשר סיבתי בין הבדיקה לקרע במעי של י' ולנזקים בעקבותיו.

עם זאת דחה ביהמ"ש את טענת התובעים כי הטיפול נעשה ללא הסכמה מדעת כיוון שאין ספק כי אף אם היה ניתן להורים המידע הנחוץ, ההורים היו מסכימים לביצוע הצילום ההכרחי לביצוע השלב השני בשיקום אף לאור סיכוניו.

לאור הקביעה כי היתה רשלנות רפואית בהתנהלות רופאי ביה"ח פסק ביהמ"ש פיצוי בסך 410,000 ₪ לתובע.

תא (ת"א) 223843/09 צ.י נ' ביה"ח העמק
ניתן ביום 12.2.2009