הרופאים לא צפו לידת כתף והעובר נולד עם שיתוק

לאחר לידת כתף התינוק נולד עם שיתוק

אחד מסיבוכי הלידה עלול להיות היצרות כתפיים של העובר. היצרות מתרחשת במצב בו גודל האגן מאפשר מעברו של ראשו של העובר במהלך הלידה, אבל אינו בגודל מספק כדי לאפשר מעבר של הכתפיים, ובמקרים כאלו מתרחשת כליאתה של כתפו של העובר תוך יצירת סיכון של נזק היפוקסי למוח ואף סיכון למוות. עם זאת גם משיכתו של ראש העובר תוך הפעלתו של כוח יכולים לגרום נזקים עצביים ושיתוק. הצוות המטפל ביולדת אמור לנקוט באמצעי זהירות ראויים על מנת לקדם סיבוכים של לידות כתפיים, ובכללן לבצע בדיקות מקדימות של משקל העובר. נשאלת השאלה האם במצב בו התרחשה היצרות כתפיים, והתינוק סבל משיתוק בשל כך, האם יהיו הרופאים אחראים ברשלנות רפואית?

תקציר האירועים

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור של תובעת אשר בלידתה חלה היצרות כתפיים, והיא נולדה עם שיתוק וקבע כי העדר רישומה של הערכת משקלה של התובעת לפני הלידה הביא לכך שהרופאים לא נקטו בצעדים לשם מניעתו של הסיכון הצפוי של היצרות כתפיים. הערכת משקלה בצירוף הבאתם בחשבון של גורמי הסיכון המשניים של האם חייבו למצער תגבורו של הצוות במהלך לידתה. חוסר נקיטת אמצעי זהירות מצד הנתבע היא שהביאה לנזקי התובעת.

מדוע נולד התינוק עם שיתוק?

מעשה בפלונית אשר אמה הגיעה לביה"ח לצורך לידתה והוכנסה לחדר הלידה, שם בדקה אותה מיילדת, ואחרי כן רופא. בשלבה השני של הלידה, במהלך ניסיונותיה של היולדת לדחוף החוצה את עוברה, יצא אך ורק הראש, וזאת בשל מצב של היצרות הכתפיים.

המיילדת הורתה ליולדת על הרמת הרגלים וערכה מספר ניסיונות למשיכת ראש העובר החוצה, אך לא צלחה בכך. בשלב זה קראה המיילדת לרופא אשר הגיע לאחר כשתי דקות, אך עד הגיעו חולצה התובעת מן הרחם במצב של כיחלון. לאחר שנולדה אובחנה פלונית כלוקה בשיתוק בצד הימיני בגופה, וזאת עקב המצב של היצרות הכתפיים במהלכה של הלידה.

דבר התביעה- האם הרופאים התרשלו במספר דברים?

הוריה של פלונית הגישו בשמה תביעת רשלנות רפואית לביהמ"ש המחוזי בנצרת כנגד ביה"ח בה טענו כי היתה התרשלות במהלך הלידה. לדבריהם היו קיימים אותות מוקדמים אשר הצביעו על סיכונים במהלך הלידה ועל האפשרות ללידת כתף, כמו גילה של האם, היסטורית הלידות שלה, ובעיקר העובדה כי היולדת סבלה מהשמנת יתר.

עוד ציינו כי גם ממצאי הבדיקה הקלינית היו אמורים לעורר את חשדם של הרופאים כי לפניהם עובר שהינו גדול, ויתרה מכך הרופאים אף התרשלו שלא ערכו תיעוד של משקלו של העובר טרם הלידה, מה שהיה מלמד כי קיים סיכון ללידת כתף. התובעים אף ציינו כי במצב כזה היה על הרופאים לתגבר את הלידה ברופאים נוספים, כמו רופא ילדים. כן ציינו תוך הסתמכות על מומחה מטעמם כי משיכת ראש העובר תרמה אף היא לנזק.

התביעה לא התקבלה! – מדוע?

ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה וקבע כי התנהלות המיילדת והרופאים היתה ראויה. משיכתו של ראשו של העובר במהלך הצירים והרמת רגלי האם התבצעו ע"י המיילדת במקצועיות הנדרשת, וגם תגבור נוסף של הצוות לא נדרש בין היתר לאור הלידה הקצרה.

בנוסף, למרות שביהמ"ש המחוזי קבע כי אי עריכת רישום של משקל העובר טרם הלידה הינו מחדל מצד הרופאים, הרי שלקביעתו, אף אם נתון זה היה נלקח בחשבון על ידיהם הרי שבכל מקרה לא היה מקום לשנות את מהלכה של הלידה בכל הנוגע לצפי ללידת כתף והצורך בניתוח קיסרי.

ניסיון נוסף – הערעור לבית המשפט העליון

פלונית הגישה ערעור לביהמ"ש העליון בו חזרה על הטענות בנוגע לתסמינים מוקדמים אשר היו אמורים לאותת לרופאים כי מדובר בלידה הכרוכה בסיכונים. התובעת אף הדגישה את העובדה כי ניכר כי כלל לא התבצעה ע"י הרופאים הערכה של משקל העובר. לטענתה לו בוצעה הערכה כזו היו יכולים הרופאים להיערך לסיכון של היצרות כתפיים למצער ע"י תגבור הצוות, וכך למנוע את הנזק.

התביעה התקבלה- אך היכן הפיצויים?

ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור וקבע כי היעדרו של רישום משקל העובר הביא לכך כי המיילדת נאלצה להתמודד לבד עם הסיבוכים הרפואיים שנוצרו.

אמנם לקביעת ביהמ"ש העליון, אין מחלוקת כי משקלה של התובעת כפי שנרשם לאחר הלידה היה מעט פחות מארבעה קילו,מה שלא חייב בדיעבד לפי הנהלים נקיטת אמצעי מנע בנוגע לסיבוך של היצרות כתפיים, אך לאור העובדה כי קיים טווח סטייה בעת מדידת משקל העובר הרי שמשקלה היה עשוי להגיע לפי הערכה טרם הלידה לארבע קילוגרמים וחצי.

משקל זה בתוספת גורמי הסיכון של האם, כמו גילה חייבו את הרופאים לנקוט צעדי מנע של תגבור הצוות בחדר הלידה ואף שקילת עריכה של ניתוח קיסרי. ביהמ"ש הדגיש כי למרות שבמציאות משקלה היה נמוך יותר, הרי אין להגיע למסקנה לפי חוכמה שלאחר מעשה, אלא לפי הנתונים מזמן אמת.

בנוסף ביהמ"ש ציין כי אף אילו לא היה מקום לצפות לניתוח קיסרי, למצער נדרש תגבור הצוות, שכן נוכחות רופא שהינו מומחה היתה עשויה לסייע במשיכת ראש העובר שנעשתה ע"י המיילדת לבדה, משיכה, שאף לה היתה תרומה לנזקי התובעת.

ביהמ"ש אף פסק כי ביהמ"ש המחוזי לא נתן משקל ראוי לגורמי הסיכון של האם להיצרות כתפיים, וביניהם, כאמור, גילה ולידותיה הקודמות. ביהמ"ש הדגיש כי במצב בו המסקנה הינה כי משקל העובר היה צריך לעורר את חשדם של הרופאים להיצרות כתפים הרי שגורמי הסיכון צריכים היו להוות עבור הרופאים תימוכין וחיזוק לאפשרות לידת הכתף.

ע"א 10094/07 פלונית ואח' נגד בית החולים האנגלי אי.מ.מ.ס.