לידת ואקום הביאה לשיתוק בידו של העובר

נזק לעובר בלית וואקוםכל אישה מעדיפה שהלידה שלה תהיה לידה רגילה ללא שיעלה הצורך לעזור לה ללדת באמצעות מכשירים, כמו ואקום, בו משתמשים באחוז קטן של הלידות. למרבה המזל רוב הלידות מסתיימות ללא סיבוכים, ואף סיבוכי לידות הואקום הינם מעטים וזמניים ברובם הגדול של המקרים. עם זאת עלול אף לקרות מצב בו חילוצו של העובר מבטן אימו בלידת ואקום תהיה כרוכה בסיבוכים ונזקים ליילוד. נשאלת השאלה האם במקרה בו התממשו הסיכונים החמורים של לידת הואקום ניתן לומר כי הרופאים אחראים ברשלנות רפואית?

מה אבחנו הרופאים במהלך הלידה? מדוע לא דיווחו?

מעשה בא' אשר נולד בדצמבר שנת 2004 בביה"ח אלדג'אני כאשר האם עברה במשך ההריון מעקבים רפואיים במסגרת קופ"ח כללית. בביקוריה האחרונים בקופ"ח נבדקה אימו אצל ד"ר ג' אשר מצא כי משקל העובר הינו שלושה קילוגרמים ארבע מאות. יומיים אחרי ביקורה האחרון בקופ"ח הגיעה היולדת לביה"ח בהיותה בשבוע הארבעים להריון, והרופאים אבחנו כי היא נמצאת בלידה פעילה.

ד"ר ג' נקרא לחדר הלידה, וא' נולד אחר הצהרים בלידת ואקום במשקל של למעלה מארבע קילוגרמים. במהלכה של הלידה אף ארעה תקיעת כתפיים של העובר. בדיקת רופא גילתה כי אין תזוזה בידו השמאלית, והאבחנה היתה כי קיימת אצלו פגיעה בידו השמאלית הקרויה שיתוק על שם ארב. בתיעוד הלידה שערך ד"ר ג' לא ציין אירועים מיוחדים במהלכה של הלידה, להוציא את שימוש הרופאים בואקום.

דבר התביעה

א' והוריו הגישו תביעת רשלנות רפואית לביהמ"ש המחוזי בירושלים בגין נזקי א'. בהמשך צורפו כנתבעים נוספים קופ"ח כללית שם בוצעו לאם מעקבי ההריון וד"ר ג' הן לאור תפקידו כמיילד והן לאור תפקידו כרופאה המטפל של האם. התובעים טענו בהתבסס על חוות דעת רפואית מטעמם כי השיתוק על שם ארב ממנו סובל א' נגרם בד"כ בשל קשיים בחילוצו של היילוד, ובפרט של כתפיו, כאשר גורמי הסיכון לתקיעת כתפיים הינם בין היתר עובר גדול, סכרת הריון ולידות ואקום.

במקרה של א' הרופאים לא עשו כל ניסיון להערכת משקלו, ואף לא נשללה סכרת אצל האם. לו היה משקלו מוערך היו הרופאים מבינים כי מדובר בעובר של למעלה מארבע קילוגרמים וממליצים לאם לעבור ניתוח קיסרי מייד עם הגיעה, וכך היתה לידה טראומטית זו נמנעת.

עוד טענו התובעים כי לידות ואקום אפשר לבצע אך ורק בהתקיים תנאים ספציפיים מאוד, ואין להשתמש בואקום במצב בו ראשו של העובר מצוי גבוה באגנה של האם שאז עלולים להיגרם נזקים לעובר. במקרה דנן התיעוד הרפואי אינו מתעד כראוי את הסיבה לביצועה של לידת הואקום, את תנאי ביצועה ואת גובה ראשו של העובר, ומכאן שהתוצאה הגרועה קרי השיתוק ביד שמאל של א' עשויה לנבוע מביצוע כושל של השימוש בואקום.

מה טען הרופא? האם זו אכן אשמתו?

מנגד הכחישו הנתבעים את המיוחס להם. ביה"ח טען כי האחריות הינה של ד"ר ג' בלבד אשר בזמן הלידה לא היה עובד קבוע בביה"ח, ולמעשה פעל כקבלן עצמאי, והתובעת היתה מטופלת פרטית שלו. ביה"ח הוסיף כי ד"ר ג' וקופ"ח כללית היו צריכים להביא לידיעתו כי משקלו הגבוה של העובר מצריך ניתוח קיסרי.

ד"ר ג' טען כי לא פעל באופן עצמאי, אלא ביה"ח היה מעונין בהפניית היולדת אליו כדי לקבל את מענק האשפוז. הוא ציין אף כי לא התרשל בהתנהלותו שכן הערכת המשקל העובר שביצע היתה תקינה ללא פגם, לא התקיימו בסיס לחשדות כי העובר גדול, ולכן לא היה יסוד להמלצה על עריכת ניתוח קיסרי מלכתחילה.

כן ציין כי לא התקיימו גורמי סיכון לתקיעת כתפיים אצל העובר. גם קופ"ח טענה כי המעקב אחרי האם בהריונה התבצע בצורה מקצועית, ולאור בדיקות שנערכו לה לא התקיימו סיבות לניתוח קיסרי באופן אלקטיבי.

האם בית המשפט יפסוק לטובת הנתבעים?

ביהמ"ש המחוזי בירושלים קיבל את התביעה וקבע בראש ובראשונה כי למרות שבזמן הרלוונטי ללידה ד"ר ג' לא היה עובד קבוע של ביה"ח הוא הורשה לערוך לידה בביה"ח, ולפיכך לא פעל כרופא פרטי.

ביהמ"ש קבע כי אין מחלוקת כי השימוש במכשיר הואקום לחילוץ התינוק אפשרי רק במקרים מסויימים שהינם מתאימים לכך, וכוללים פתיחה מלאה והימצאות ראשו של העובר נמוך באגנה של האם.

במקרה דנן מהתיעוד הרפואי בלתי אפשרי להסיק על הסיבות לשימוש בואקום במהלכה של הלידה ובאילו תנאים התבצע. היעדר התיעוד מעביר את נטל הראייה לנתבעים להוכיח העדר התרשלות, אך הם לא עמדו בנטל זה. הנתבעים לא הוכיחו כי התקיימה סיבה להתערבות במכשיר הואקום, וטענתו של ד"ר ג' כי השימוש בואקום נבע ממצוקה עוברית נסתרה במהלך עדות המומחים.

בנוסף הראיות שהנתבעים הציגו אין בהם די למסקנה כי התקיימו התנאים שהינם רפואיים, לאורם אפשרי היה לחלץ את התינוק בואקום. גם העובדה כי בתיעוד הלידה הרשלנית הועלמה עובדת תקיעת הכתפיים כאירוע חריג מעלה חשד לנסיון להסתיר את ההתרשלות.

עם זאת קבע ביהמ"ש כי לא הוכחה הטענה כי ד"ר ג' וקופ"ח התרשלו בכל שלא חזו את תקיעת הכתפיים ולא המליצו על ניתוח קיסרי מלכתחילה, שכן לפי הערכות גודל העובר, שנעשות בסמוך ללידה ע"י ד"ר ג' ואינן מוחלטות, לא היה צורך בכך.

ביהמ"ש פסק פיצוי של כ-1.8 מיליון ש"ח

ת"א 2228-08