ילדה בת ארבע נותחה להסרת גידול מבטנה ונותרה עקרה

עקב טיפול רשלני נותרה התינוקת ללא רחםטיפולים וניתוחים שונים הם לצערנו דברים שבשגרה, ולא פעם לאחר שנים מתברר לנו כי הטיפול שקיבלנו וגרם לנזקים לא היה מתבצע כיום לאור התקדמות הרפואה. נשאלת השאלה האם ניתן לראות בטיפול כזה שנעשה בעבר והזיק רשלנות רפואית.

מדוע הרופא כרת את הרחם?

בשנת 1988, בהיות התובעת בת ארבע שנים היא הגיעה לחדר מיון בעקבות כאבי בטן מתגברים. בבדיקות שונות שנערכו לה נמצא באגן במיקום אברי המין גוש גדול. בוצעה לה בדיקה חוקרת של הבטן באמצעות ניתוח בחתך קטן, ובמהלכה התברר כי בבטנה גידול סרטני מסוג של בירקט לימפופה.

במהלך הניתוח עקב הממצאים החליט הרופא הכירורג להרחיב את הניתוח ולהסיר את הגידול. בניתוח הוא הסיר רק חלק מהגידול, ויחד עימו כרת את הרחם, כשהשחלות נותרו ללא פגע. החלק שנותר בבטנה מהגידול גדל מיד בצורה מהירה ביותר, ולכן היא טופלה בכימותרפיה במשך למעלה משנה.

הילדה תובעת את ביה"ח ואת משרד הבריאות כמעסיק ביה"ח בגין רשלנות רפואית שבעטייה נכרת רחמה, והיא מנועה מלהרות וללדת. כן תבעה בגין פגיעה באוטונומיה שלה, כיוון שהרופאים ניתוח אותה מבלי שקיבלו את הסכמתם של הוריה להרחבת הניתוח.

דבר המומחה

מומחה מטעם התובעת קבע בחוות דעתו כי הרופא היה יכול להימנע מניתוח הכריתה, ודרך הטיפול שבחר בעת קרות המקרה, כריתת הרחם, תוך השארת חלק מהגידול לא הייתה נוהגת בפרקטיקה. באותה עת היה ידוע שבמקרה של גידול כה גדול מהסוג הנ"ל שתופס את רוב חלל הבטן והחזה, כריתת רחם לא תשפר את הסיכויים של החולה להבריא, והיה מקובל ועדיף טיפול בכימותרפיה בלבד, בו סיכויי החולה להבריא גדולים יותר מאשר בכריתה.

אף היה ידוע כי לא מתבצעת כלל כריתה במקרה שלא כל הגידול מוסר, כפי שהיה במקרה זה. כן היה מקובל כי הכירורג המנתח מתייעץ עם אונקולוג לפני הניתוח ובמהלכו, ואם אין אונקולוג בביה"ח בו נערך הניתוח היה נהוג לפנות לאונקולוג מבי"ח סמוך. המומחה חיווה את דעתו כי הניתוח בילדה היה מיותר, לא מקובל באותה עת וכריתת הרחם הייתה נמנעת אילו הכירורג התייעץ עם אונקולוג.

התובעת עתרה לפיצוי עבור הנזקים שנגרמו לה בעקבות הניתוח ובהם סבל פיזי רב, צלקת מכוערת שנותרה על בטנה, סכנה של הידבקויות, וכן חוסר האפשרות להרות. לטענתה, בעקבות הניתוח היא מרבה להתבודד מחשש שסודה יתגלה, קשה לה לנהל מערכות יחסים, והצורך לנצור בליבה סוד משפיע על חייה. כן היא תובעת פיצוי עבור הוצאות פונדקאות.

מנגד טענו הנתבעים כי הם פעלו בהתאם לפרקטיקה המקובלת, ולפיכך לא התרשלו.

מומחה מטעם הנתבעים העיד כי היה מקובל בגידולים כאלה לטפל באופן כירורגי, בכריתה, וכי כריתת הרחם הצילה את חיי הילדה. כן טען כי רק הטיפול המשולב של כריתה וטיפול כימותרפי מביא לסיכויי ריפוי טובים. יחד עם זאת הודה כי רק כריתה מלאה של הגידול ולא חלקית מביאה לסיכויי ריפוי גבוהים. כן הודה כי באותה עת הוא עצמו לא היה עדיין מומחה בתחום הגידול, ואף לא היה בארץ באותה תקופה עקב לימודיו בחו"ל.

הרופא המנתח עצמו העיד אך לא הייתה לו תשובה משכנעת מדוע לא התייעץ אם אונקולוג, וכל שאמר הוא שההחלטה לנתח ולכרות התקבלה בהתייעצות עם שני רופאים בכירים ממנו. כן טען כי באותה תקופה בתי חולים בפריפריה לא נהגו להתייעץ עם רופאים אונקולוגיים מבתי חולים אחרים.

ביהמ"ש קיבל את התביעה וקבע שהרופא הכירורג הפר את חובת הזהירות וגרם לנזקי התובעת

ביהמ"ש הסביר כי הקביעה אם הרופא נהג באופן סביר ולא התרשל תיבחן ע"י ביהמ"ש בהתאם לפרקטיקה שנהגה בעת האירוע ובהתאם למגבלות הטכנולוגיה והידע שהיו בעת קרות האירוע, ולא בהתאם לפרקטיקה הנהוגה בעת המשפט. אמנם נוצרה חזקה כי התנהלות בהתאם לפרקטיקה הנוהגת לא תהווה התרשלות.

עם זאת לעיתים התנהלות לפי הפרקטיקה אינה הולמת סטנדרט התנהגות ראוי, ואז למרות התאמתה לפרקטיקה היא יכולה להוות בכל זאת התרשלות. כדי להימנע מהתרשלות כל רופא חייב להתעדכן בחידושים רפואיים ובהתפתחויות ברפואה ולא להסתפק בידע שצבר עד כה, ולמעשה הרופא לא יכול מלחדול ללמוד כל העת.

במקרה דנן הרופא פעל בניגוד למה שהיה נהוג בפרקטיקה בעת האירוע ובניגוד למה שהיה ידוע באותה עת. הוא ביצע ניתוח כריתה במהלכו נכרת אף הרחם למרות שהיה מקובל במקרה כמו זה, לתת טיפולי כימותרפיה.

כן קבע כי הרופא שלא התייעץ עם אונקולוג, פעל בניגוד לנהוג ובניגוד לדרכו של ביה"ח עצמו שנהג לשתף פעולה עם בתי חולים אחרים, ולראייה הרופא הכירורג אף הפנה את הילדה לאחר הניתוח להמשך טיפול אונקולוגי בבי"ח אחר.

ביהמ"ש קיבל את טענת התובעת כי הניתוח שלא לצורך גרם לה לסבל מיותר, לתחושת החמצה קשה של אי יכולת להרות, לפגיעה בדימויה העצמי, לקושי ביצירת זוגיות ולצורך למימוש האימהות בדרך של פונדקאות, ובגין כל זאת פסק לה פיצוי של כ 1,4000,000 ₪.

לגבי הפגיעה באוטונומיה קבע ביהמ"ש כי בחינה אודותיה מתייתרת לאחר שנקבע כי הייתה רשלנות רפואית בהתנהלות הנתבעים.

תא (מרכז) 1820-05-09 פלונית נ' בית החולים האזורי לגליל מערבי נהריה

ניתן ביום 9.10.2011