תינוקת עם תסמונת דאון

האם רופא חייב לבדוק מיוזמתו אם המטופל ביצע את הבדיקות אליהן הפנה אותו?

תינוקת עם תסמונת דאוןהריון הוא כמעט תמיד מצב מבורך, וכל אישה הרה מייחלת כי פרי בטנה יהיה בריא ושלם. כיום עם התקדמות הטכנולוגיה ניתן באמצעות בדיקות שונות במהלך ההריון, ביניהן בדיקת מי שפיר, לאתר מומים בעובר, ובמקרים קיצוניים מתירה ועדה להפסקת הריון להפסיק את ההריון בעקבות תוצאות הבדיקות. הפסקת הריון תותר גם במקרים נוספים לפי הקריטריונים הקבועים בחוק. נשאלת השאלה האם רופא או כל גורם רפואי אחר חייב לבדוק מיוזמתו אם האישה אותה הפנו לעשות בדיקה רפואית אכן ביצעה אותה, ואם לא עשה כן יש בהתנהלותו רשלנות רפואית.

דבריו של בית המשפט בנושא

ביהמ"ש המחוזי בחיפה קבע כי לא מוטלת חובה על גורמים רפואיים לוודא כי המטופל ביצע בדיקות שהומלצו לו, ואם לא ווידא אין במעשיו רשלנות רפואית. בחובת מעקב על הגורמים רפואיים יש משום הטלת נטל שאינו סביר, ובנוסף פניות חוזרות ונשנות של הגורמים הרפואיים למטופל עלולה לפגוע בהסכמה מדעת של המטופל לטיפול.

תינוקת הנולדה עם תסמונת דאון

התובעת היא תינוקת שנולדה עם תסמונת דאון, אמה בת 38 בעת האירוע בהריון חמישי רצתה להפסיק את הריונה. לשם כך פנתה לרופא נשים בקופ"ח. היות שהגיל בו הציגה עצמה, 41, מוכר בחוק כעילה להפסקת הריון הוא הפנה אותה לבית החולים רוטשילד לוועדה להפסקת הריון.

הוועדה דחתה את בקשתה היות שהתברר כי היא בת 38, ולא בת 40 כנדרש באותה עת, והפנתה אותה להמשך מעקב למרפאה במקום מגוריה. כשבוע לאחר דחיית בקשתה פנתה האם לתחנת טיפת חלב, שם נבדקה ע"י אחות ורופאה שהפנו אותה לבדיקת מי שפיר.

האם לא ערכה בדיקת זו בטענה כי סורבה ע"י ביה"ח אליו פנתה. היא חזרה לטיפת חלב רק לאחר 11 שבועות מיום ביקורה האחרון שם. כשלושה חודשים לאחר מכן ילדה האם תינוקת עם תסמונת דאון.

לאחר שהתינוקת גדלה תבעה את הבית חולים בגין רשלנות רפואית

הילדה, היום בת 24, תובעת מספר גורמים בגין רשלנות רפואית שבעקבותיה לא נערכו לאמה בדיקות מי שפיר, שאילו היו נערכות היו מגלות את היותה לוקה בתסמונת דאון, וההריון היה מופסק, והיא לא הייתה נולדת בכלל, מה שמכונה בלשון המשפטית הולדה בעוולה. ראשית היא תבעה את קופ"ח, שרופא מטעמה הפנה אותה לועדה להפסקת הריון, אך לטענתה לא עקב אחרי המלצות הועדה לערוך בדיקת מי שפיר, שאילו היה עושה כן הייתה עורכת בדיקה זו ומפסיקה את ההריון.

כן תבעה ברשלנות רפואית את המדינה כמפעילת טיפת חלב, שאף שם הרופאה לא הסבירה לה את חשיבות הבדיקה, לא וידאה שהאם ביצעה אותה, ולא שלחה אותה שוב לבדיקה כשביקרה בתחנה לקראת השליש האחרון של הריונה, אז הייתה, לטענתה, עדיין אפשרות להפסקת הריונה.

כנגד העיריה, מפעילת ביה"ח, שבמסגרתו פעלה הועדה, טענה כי סירבה לאשר לאם הפסקת ההריון, ולא חקרה מיוזמתה סיבות נוספות להפסקת ההריון מעבר לגיל, וברשלנותה לא קבעה לאם בדיקת מי שפיר בבית החולים, אלא הפנתה אותה חזרה למרפאה במקום מגוריה. לו נהגה כך האם הממושמעת חסרת ההשכלה היית עורכת את הבדיקה.

ליצירת קשר עם עורך דין מומחה ברשלנות רפואית

קופת החולים מכחישה את התביעה

מנגד הכחישו הנתבעים את הטענות.
טענת קופ"ח הייתה שהרופא פעל באופן סביר בהפנותו את האם לוועדה. הרופא סבר בטעות כי גילה של האם הוא 41 , והוא עילה מתאימה להפסקת הריון. למעשה מאז האם כלל לא חזרה למעקב בקופ"ח.
העיריה טענה כי הועדה פעלה באופן סביר עת לא אישרה את הפסקת ההריון, המליצה בפני האם לערוך בדיקת מי שפיר, והועדה אינה חייבת לעקוב אם האם אכן ביצעה את הבדיקות.

המדינה טענה כי רופאי טיפת חלב פעלו באופן סביר, והאם היא שהתעלמה מהנחיות עובדי התחנה, לא הגיעה לביקורות במועד שנקבע לה, וכאשר הגיעה היה זה כבר, לפי המקובל אז, מאוחר לבצע בדיקת מי שפיר.

ביהמ"ש דחה את התביעה לרשלנות רפואית כנגד כל הגורמים

הוא קבע כי רופא קופ"ח לא התרשל כיוון שבהתאם לגיל אותו היא מסרה לו, 41, לא היה לרופא ספק שהועדה תאשר את הפסקת ההריון, ולכן לא מצא לנכון להסביר על הבדיקה שממילא לא יהיה צורך בביצועה. בנוסף אין התרשלות במעשיו עקב העובדה שהאם כלל לא שבה יותר לקופ"ח לביקורת.

כן דחה ביהמ"ש את התביעה ברשלנות רפואית כנגד ביה"ח וקבע כי אין זה מחובתה של הוועדה לתור מיוזמתה אחר עילות הפסקת הריון שלא הוצגו בפניה או שאינם נראים לעין. ביהמ"ש אף קבע כי לא היה קשר סיבתי בין טענת האם כי לא הועדה לא קבעה לה מועד לבדיקה ואף לא הסבירה לה על חשיבותה, כי הסבר כזה כבר ניתן לאם בטיפת חלב.

כן דחה את התביעה בגין רשלנות רפואית כנגד המדינה כמפעילת טיפת חלב וקבע כי לא הייתה רשלנות רפואית באי שליחת האם לביצוע בדיקת מי שפיר בשלב מאוחר של ההריון כיוון שהפסקת הריון בשלב מאוחר לא הייתה אפשרית באותה עת. כן קבע כי נעדר קשר סיבתי בין אי מתן ההסברים על הבדיקה לבין אי ביצועה, כי האם ממילא לא התכוונה לבצע בדיקה זו כפי שלא ביצעה אותה בהריון נוסף לאחר מכן .

ביהמ"ש קבע מפורשות כי כלל לא מוטלת חובה על רופאים לבדוק מיוזמתם אם המטופלת מבצעת את הבדיקות אליהן הופנתה, ואין בהתנהלותם זו רשלנות רפואית. בחובת מעקב על הגורמים רפואיים יש משום הטלת נטל שאינו סביר, ובנוסף פניות חוזרות ונשנות של הגורמים הרפואיים למטופל עלולה לפגוע בהסכמה מדעת של המטופל לטיפול.

תא 467/08 פלונית חסוייה נ' שירותי בריאית כללית
ניתן ביום 10.12.12

 [ois skin="skin2"]