רשלנות רפואית בניתוח

רשלנות רפואית בניתוח כירורגי

רשלנות רפואית בניתוחניתוחים כירורגיים מערבים חדירה פולשנית לגוף האדם, המתבצעת על ידי רופא בשר ודם ועל כן הם, מעצם טבעם, גורמים לא אחת לנזקים הנובעים מהתרשלותו של הרופא ו/או סיבוכים אחרים שלא היו בשליטתו. כאשר מדובר בנזק שנגרם למנותח כתוצאה מההתנהגות הרשלנית של הכירורג, קמה למטופל עילת תביעה של רשלנות רפואית בניתוח.

מר סולן סבל מבעיית נפיחות במפשעתו השמאלית ועל כן ניגש לקופת החולים בנתניה, על מנת לבדוק את פשר הבעיה. הרופא שבדק אותו איבחן את אותה נפיחות כבקע במפשעה ובהמשך לכך ביצע בו ניתוח כירורגי. מיד לאחר הניתוח החל מר סולן לסבול מנפיחות באיזור הניתוח ומחום גבוה. בעקבות כך, הוא פקד שוב ושוב את קופת החולים, אולם טופל בטיפול אנטיביוטי ותו לא. לאחר מספר שבועות הבחין מר סולן כי אמנם הנפיחות במפשעתו ירדה, אולם צורתו של האשך השמאלי השתנתה ובהמשך נתברר לו כי אשך זה אינו מתפקד עוד. לאור העובדה כי מר סולן סבל גם מפיריון לקוי של האשך הימני, בעקבות מחלה שאינה קשורה לניתוח האמור, הוא נותר ללא סיכוי ממשי ללדת ילדים נוספים.

מר סולן הגיש תביעת רשלנות רפואית בניתוח וטען כי רשלנותו של המנתח גרמה לאיבוד תיפקודו של האשך השמאלי. לא זאת ועוד, התובע טוען כי רישום לקוי אודות מהלך הניתוח גרם לו לנזק ראייתי שבגינו יש להפוך את נטל השכנוע ולהעבירו לכתפי הנתבעים. מכאן, שאף בשל העובדה שהנתבעים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם, יש לקבל את תביעתו ולראות בהתנהגות הכירורג רשלנות רפואית בניתוח. לסיום, טען התובע כי המנתח הפר את חובות הגילוי וקבלת ההסכמה מדעת המוטלות עליו, עובדה שלבדה מספיקה בכדי להטיל עליו אחריות בגין רשלנות רפואית בניתוח.

הרופא המנתח טען, בהתבסס על חוות דעת שהגיש מטעם רופא מומחה מטעמו והן בהסתמך על חוות דעתו של המומחה שמינה בית המשפט לצורך העניין, כי הנזק לאשך התובע עשוי היה לקרות בכל מקרה, גם ללא חריגה מסטנדרט ההתנהגות של רופא סביר בנסיבות העניין.

מחד גיסא, בית המשפט שלל את התקיימותה של רשלנות רפואית בניתוח וקבע כי נזקיו של התובע אינם קשורים למימונתו המקצועית או מידת הזהירות שעל מנתח סביר לנקוט בנסיבות העניין. לעניין העברת נטל הראיה, פסק בית המשפט כי חובת הרישום המוטלת על כל רופא היא אינה חובה מוחלטת ויש לה חריגים. כך, בפועל עומדים מול הרופא המנתח אלפי נתונים ופרטים, אשר ברי כי לא ניתן ואף אין כל צורך לתעד את כולם. במקרה דנן, הרישום החסר, לטענת התובע, עסק בפעולות שגרתיות ורוטיניות, אשר אין כל חובה לתעד אותן ברשומות הרפואיות ומכאן שאין כל מקום להפוך את נטל ההוכחה.

יחד עם זאת, בית המשפט נוכח, על פי הראיות שנפרסו בפניו, כי אילו היה התובע מודע לנזקים שעלולים להיגרם לו כתוצאה מהניתוח, הוא היה מסרב לעבור אותו. לפי כך, היות והרופא המנתח לא פרס בפני התובע את כל הסיכונים שבניתוח ותוך כדי כך הפר את חובת הגילוי ולא קיבל את הסכמתו המושכלת של המנותח לביצוע הניתוח, ראה בית המשפט בהתנהגותו רשלנות רפואית בניתוח ופסק לתובע פיצויים בהתאם.
[ois skin="skin2"]