רשלנות רופא שיניים

רשלנות רפואית של רופא שיניים בטיפול שורש

רשלנות רופא שינייםבהיותה בת 25, הגיעה דנה לרופא שיניים עקב כאבים מתמשכים באחת משיניה. הרופא ביצע בשן סתימה, ושלח אותה לד"ר משה (שם בדוי), לבדוק האם יש צורך גם בטיפול שורש. בתביעת רשלנות רפואית שהגישה, דנה טוענת, כי ד"ר משה ערך לה טיפול שורש, מבלי שעשה בדיקות ומבלי שהיו לו צילומים, ולאחר הטיפול, כשהרדמה פגה, היא הבינה, כי טיפול השורש שערך ד"ר משה לא בוצע בשן הנכונה, אלא בשן סמוכה, שהייתה בריאה לחלוטין.

דנה טוענת, כי בעקבות רשלנותו הרפואית של ד"ר משה, שטיפל בשן הלא נכונה, היא נזקקה לטיפול במשככי כאבים, נבצר ממנה לאכול מזון מוצק למשך זמן ממושך, והיא נאלצה גם לעבור הלבנת שן. לתביעת רשלנות רפואית שהגישה צירפה דנה חוות דעת מומחה רפואי שהוסיף, כי דנה תצטרך בעתיד לכתר או לשחזור.

מנגד, ד"ר משה טוען, כי לא אירעה שום התרשלות רפואית מצידו, שכן טיפול השורש בוצע בשן הנכונה. לטענתו, הוא ביצע בדיקות טרם הטיפול, והוא נסמך על צילומים שערך רופא השיניים הראשון שתאמו את ממצאי הבדיקות שערך. מעבר לכך טען ד"ר משה, כי ייתכן ודנה סובלת מרגישות בשן, ואין כל זיקה בין הטיפולים שעברה אצלו לבין הכאבים מהם סבלה. מכאן, טוען הרופא הנתבע, התנהגותו אינה עולה כדי רשלנות רפואית.

בית המשפט בחן את פרטי המקרה, ומצא, כי תיעוד הטיפול על ידי ד"ר משה, לא כלל את כל מרכיבי המידע הנדרשים על פי חוק זכויות החולה. כך למשל, הרשומה הרפואית איננה כוללת את המידע הרפואי אודות דנה, את הבדיקות והצילומים שנעשו לה, או את עברה הרפואי הרלוונטי.

במצב דברים זה, בו הרישום הרפואי לא נערך או לא נשמר כראוי, בידי בית המשפט הסמכות והיכולת להעביר את נטל ההוכחה לכתפיו של הנתבע, שכן העדר רישום רפואי עלול ליצור לתובע קושי משמעותי בהוכחת תביעת רשלנות רפואית. עם זאת, העברת נטל השכנוע היא אך ורק באותם הדברים שלגביהם גרמה הרשלנות לנזק ראייתי.

בית המשפט קבע, כי מאחר ועיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם השן שבוצע בה טיפול שורש, נזקקה לטיפול או לא, הרי שהרישום הלקוי מהווה עילה מוצדקת להעברת נטל ההוכחה לכתפיו של ד"ר משה.

בית המשפט הבהיר, כי היה על ד"ר משה לערוך צילום רנטגן לפני תחילת הטיפול, על מנת לוודא מהי השן הפגועה, מהי מידת הפגיעה, ומהו הטיפול הנדרש. משלא עשה זאת, והסתפק בבדיקת ניקוש בלבד, התרשל ד"ר משה כלפי דנה. לגבי המחלוקת האם בפועל נזקקה השן לטיפול או לא, המחסור בתיעוד לא מאפשר להכריע בשאלה זו בוודאות, ומכיוון שנטל ההוכחה עבר לכתפיו של ד"ר משה, נמצא שלא עמד בו, ויש לקבוע במאזן ההסתברויות, כי סביר יותר לומר שהשן הייתה בריאה מאשר לומר שהיא הייתה פגועה.

לאור כל זאת, קיבל בית המשפט את תביעת רשלנות רפואית זו של דנה, שד"ר משה ביצע בשן בריאה שלה טיפול שורש ללא צורך, וגרם לה לנזקים. לגבי פסיקת הפיצויים, קבע בית המשפט, כי ד"ר משה צריך לפצות את דנה בכ-77,000 ₪ עבור טיפולי שיקום, 20,000 ₪ עבור הכאב והסבל שנגרמו לה, וסכום נוסף עבור הוצאותיה.

תא (ת"א) 66592/06
[ois skin="skin2"]